סבתי עלתה לארץ בשנת 51 .
היא עלתה מרומניה לכפר ירוחם (ליד דימונה.)
סבתי יצאה מפיאטרה ניאמץ והגיעה עם רכבת עד לנמל קונסטנצה .
שם הייתה אוניה גדולה בשם "טרנסילבניה" .
באוניה היו תנאים לא כל כך טובים. אבל בגלל שסבתי הייתה ילדה קטנה היא התייחסה לזה כחוויה.
היא עלתה מרומניה לכפר ירוחם (ליד דימונה.)
סבתי יצאה מפיאטרה ניאמץ והגיעה עם רכבת עד לנמל קונסטנצה .
שם הייתה אוניה גדולה בשם "טרנסילבניה" .
באוניה היו תנאים לא כל כך טובים. אבל בגלל שסבתי הייתה ילדה קטנה היא התייחסה לזה כחוויה.
שהם עלו לישראל היה אסור להם להביא איתם רכוש , רק כמה בגדים. אחד הדברים שאותם סבתי זוכרת היה שלאמה הייתה טבעת נישואין והיה אסור לעבור עם זה לארץ. ובגלל שהרוסים הכריזו שאסור להעביר כלום וכל התכשיטים והזהב היו צריך להמסר לרוסים. היא לא רצתה שיהיה בעיות וגם לא רצתה לתת את הטבעת שלה לרוסים , אבא שלה לקח מאמה את הטבעת וזרק את הטבעת מחלון הרכבת , כדי שלא תהיה בידי הרוסים .
משם הם הגיעו לנמל חיפה ושם כל הזמן אמרו שיש ארץ קטנה והם לא הודיעו לאף אחד ממכריהם שהם מגיעים , הם היו בטוחחים שהיא באמת קטנה וכאשר יגיעו מיד ימצאו את כולם. ושהם הגיעו הם ראו הרבה אנשים הם היו בטוחים שבני משפחתם שם , אבל זה לא היו הם .
הם היו באונייה כל כך הרבה זמן אז חייבים לדאוג שלא יהיו להם מחלות וכינים
ומיד כאשר הם ירדו מאוניה שפכו עליהם חומר נגד כינים וזה היה מסריח וגירדו מזה , אבל חייבים זה לחיטוי.
לקחו אותם במשאית והם נסעו שעות רבות וכל פעם הם הגיעו לעיר אחרת . הם נסעו כך כך הרבה עד שהחשיך ואז הם הגיעו לכפר ירוחם ששם היו כמה צריפונים קטנים ונתנו להם מיטות צבאיות , לחם ומרגרינה בשביל לאכול. וכשעברו דרך הפרדסים אז זרקו להם למשאית כמה תפוזים.
הם ירדו מהמשאית והנהג נסע ורק הם נישארו שם ולא היה כמעט כלום באזור הזה. הם נשארו שם זמן רב , היה להם צריף שוודי ושם הם ישנו .
הם קמו בבוקר ולא היה להם כלום וכסף עדיין לא הרוויחו.
הסוכנות נתנה להם מספר מצומצם של לירות ואבא ואמא של סבתא השאירו אותה ואת אחיה בכפר ירוחם לבד והם נסעו לחפש קרובי משפחה.
הם הגיעו לראשון לציון ששם הייתה אחות של אמא של סבתא והם הציעו שסבתי תגור אצלם. היא ואחיה ישבו לבד בצריף , היה להם רק לחם ומרגרינה . בלילה מאוחר הוריהם הגיעו וסיפרו להם את הבשורות .
ואמרו : "מחר נוסעים לראשון לציון." הם עזבו את כפר
ירוחם. שהגיעו לראשון לציון האוטובוס לא עצר בדיוק שם . והם השמיכו לנסוע והגיעו לבאר שבע ושם היתה עיר מפותחת יותר אז הם החליטו להשאר והתחילו לחפש עבודה עבודה .
אבא של סבתא היה אופה, וקונדיטור ואחד פולני הציע לו לעבוד אצלו . אבא של סבתא הביא אותם לראשון לציון וחזר בחזרה לבאר שבע , לעבוד. הוא היה עובד מיום ראשון עד שישי והיה חוזר לראשון עם המון דברים טובים , לחמים ושם גרו ביחד . עד קיבלו מגורים
במעברה בבאר שבע ובמעברה גרו שנה וחצי שנתיים עד שקיבלו זכות לקבל שיכון ושם גרו לראשונה כמו משפחה . והרגישו שהם חלק מארץ- ישראל .
ומיד כאשר הם ירדו מאוניה שפכו עליהם חומר נגד כינים וזה היה מסריח וגירדו מזה , אבל חייבים זה לחיטוי.
לקחו אותם במשאית והם נסעו שעות רבות וכל פעם הם הגיעו לעיר אחרת . הם נסעו כך כך הרבה עד שהחשיך ואז הם הגיעו לכפר ירוחם ששם היו כמה צריפונים קטנים ונתנו להם מיטות צבאיות , לחם ומרגרינה בשביל לאכול. וכשעברו דרך הפרדסים אז זרקו להם למשאית כמה תפוזים.
הם ירדו מהמשאית והנהג נסע ורק הם נישארו שם ולא היה כמעט כלום באזור הזה. הם נשארו שם זמן רב , היה להם צריף שוודי ושם הם ישנו .
הם קמו בבוקר ולא היה להם כלום וכסף עדיין לא הרוויחו.
הסוכנות נתנה להם מספר מצומצם של לירות ואבא ואמא של סבתא השאירו אותה ואת אחיה בכפר ירוחם לבד והם נסעו לחפש קרובי משפחה.
הם הגיעו לראשון לציון ששם הייתה אחות של אמא של סבתא והם הציעו שסבתי תגור אצלם. היא ואחיה ישבו לבד בצריף , היה להם רק לחם ומרגרינה . בלילה מאוחר הוריהם הגיעו וסיפרו להם את הבשורות .
ואמרו : "מחר נוסעים לראשון לציון." הם עזבו את כפר
ירוחם. שהגיעו לראשון לציון האוטובוס לא עצר בדיוק שם . והם השמיכו לנסוע והגיעו לבאר שבע ושם היתה עיר מפותחת יותר אז הם החליטו להשאר והתחילו לחפש עבודה עבודה .אבא של סבתא היה אופה, וקונדיטור ואחד פולני הציע לו לעבוד אצלו . אבא של סבתא הביא אותם לראשון לציון וחזר בחזרה לבאר שבע , לעבוד. הוא היה עובד מיום ראשון עד שישי והיה חוזר לראשון עם המון דברים טובים , לחמים ושם גרו ביחד . עד קיבלו מגורים
במעברה בבאר שבע ובמעברה גרו שנה וחצי שנתיים עד שקיבלו זכות לקבל שיכון ושם גרו לראשונה כמו משפחה . והרגישו שהם חלק מארץ- ישראל .
.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה