יום שישי, 4 בספטמבר 2009

לימודים וצבא




שסבתי עלה לארץ , היא לא ידעה מילה בעיברית . אז לקחו אותה לבית ספר לעיברית . בכיתה היו ילדים גדולים וקטנים ביחד , הם למדו בצורה פשוטה מאוד והיה חוסר במורים. סבתי למדה מספר שנים , אבל הוריה אמרו שהיא צריכה למצוא מקצוע , בזמנו זה היה נראה להם חשוב יותר מלדעת את השפה וללמוד . , והיא התחילה ללמוד אצל צלם צילום ופיתוח תמונות ואיך לתקן תמונות שלא יצאו טוב .. (כי פעם היו עושים תיקונים ידנית ולא כמו היום בפוטושופ) . היא צילמה הרבה בדואים שלא היתה להם תעודת זהות היה להם רק מספר זהות הם לא רצו להצטלם בגלל שלא רצו להוריד את הכאפייה מהראש . היא צילמה כלות והיא הייתה עושה ריטוש .
הגיעה הזמן וסבתי הייתה צריכה להתגייס , היא התגייסה והגיעה למחנה 80 .(שם עשתה טירונות) ואת כל הפלוגה שלהם העבירו לנחל , חיל הנחל היה שייך לקיבוץ . הבנות התחילו לבכות , כי זה לא מתאים להן אבל סבתי הייתה מאוד ממושמעת ומאוד אהבה את הצבא והיא התענינה מאוד לדעת מה זה קיבוץ . וזאת נראתה לה הרפתקאה מעניינת . שסיימה טירונות , חילקו את הבנות , כל 4 -5 בנות חילקו למקום אחר. אותה ועוד 4 בנות שלחו לקיבוץ ניר עוז שנימצא בנגב , ליד עזה היא וארבע הבנות ישנו בחדר אחד , בלילה לפני השינה הקצים אמר להן: "מחר אתן קמות בבוקר והולכות לעבוד בחקלאות." כולן בכו כי הן לא רצו לעבוד ." בבוקר שיבצו את סבתי לקטיף כותנה וכניראה בגלל שסבתי הייתה מאוד רזה וחלשה היא חלתה שהיא באה לחדר היא הרגישה צמרמורת והיא לא רצתה להגיד שלא יחשבו שהיא מפונקת והיא שתקה , ובלילה היה לה חום גבוה מאוד . בבוקר שרצתה לקום ,היה לא סחרחורת והיא לא רצתה שיחשבו שהיא מפונקת , ושוב לא אמרה כלום , עד שהיא התעלפה . הביאו מהר רופא , הרופא היה בקיבוץ הסמוך. הרופא בדק אותה ואמר שהיא לא מתאימה לחקלאות , והיא תעבוד במטבח. אבל לפני המטבח שמו אותה במרפאה עד שיתפנה מקום בשבילה לעבודה במטבח .
במרפאה הייתה אחות , לא חיילת, והיא התחילה ללמד את סבתי להיות אחות , אבל על כרית , היא נתנה לה להכין תחבושות בשביל שאם היא תיצא לחופש סבתי תהיה אחות מחליפה (וכשהיא יצאה לחופש וסבתי החליפה אותה.)
סבתי לא הספיקה ללמוד את מקצוע האחות והועברה לעבודה במטבח , שם היה רוב השירות הצבאי שלה .

אין תגובות:

פרסום תגובה